אורות כחולים עולים למקום שאולי יש בו יותר סיכוי
ואני יושב ליד עיגול אדום ביום הראשון שלה ההתחלה.
נושך את השפתים עד שירד דם,
כי כשלא מדברים אלי בשעות האלו עוד אפשר להציל משהו.

אורות צהובים מתכנסים לתוך עצמם
ואני מכונס בתוך הצלילים שאני בוחר בקפידה.
רק לא לטעות בהבנה,
זו ההתחלה של היום הראשון וזה לא מה שמלהיב אותי.

נקודות ירוקות הולכות למקום שלא בהכרח טוב להן
ואני בעצם הולך איתן בשורה,
העיקר לומר עשיתי.
כשאני חושב על האפשרויות שמולי זה מקל עלי.

גלגלים מתחילים להתגלגל בירידה
וכשאני אוסף את הצלילים לכיס החולצה נחלצת בי ההבנה-
אז אף אחד לא אמר שהיום הראשון של ההתחלה יהיה קל.
לפעמים זה אפילו משמח אותי...