היו היה ילד  פויה,
ששמו היה אלון.
אשר אהב בכל ליבו,  
לשחק לו בבלון.
באחד מימי השבוע ,
אלון כלל לא היה רגוע
אימו שהחליטה לטפל בבעיה,
הדליקה טלוויזיה בתכנית: היו היה.
אך אלון שלנו כעס מאוד מאוד,
וזרק לאמא במבה בסלון על הספות.
אמא חיש מהר הגיעה
סמרטוט ודלי הביאה.
אך אלון את הדלי הפך
ושרט לאמא את האף.
אמא את אלון הרימה
די תפסיק אמרה.
לא מרביצים לאמא!
בסדר בסדר, אמר אלון
והחל מקפץ לו בסלון.
אלון רוצה בלון
אלון רוצה בלון
צעק אלון לאמא בסלון.
לאמא החלו מתהפכות העיניים,
עשן החל לצאת לה מהאוזניים.
אלון החל מתייפח
כשאמא החלה לפתע להתנפח.
ואז בתקרת הסלון
התעופפה לה אמא כבלון
אלון הביט כלא מאמין
ואז לפתע פשוט הבין
חיש אל החדר הלך
ואת דלת הארון פתח
משם הוציא את כלי התפירה
וידע הוא כי לאמא לא יעשה עוד כל רע.
רץ אלון אל הסלון
ובידו אחז במחט
אותה לאמאלה תקע
עמוק בתוך התחת.
אמא עפה בסלון
מהתקרה אל הוילון
ואז ב-פליק פלאק משולש לפנים,
נחתה ברצפה ישר על הפנים.
אלון ניגש אל אמא
התכופף קמעה קדימה
יד לאמא הוא נתן
ואותה הרים, למרות שהוא קטן.
אמא אותך אני אוהב
הכי בעולם ומכל הלב
אמא את אלון חבקה
ועל לחיו הדביקה נשיקה
ומאז ועד היום
חיים אלון ואמו באותו המקום
משחקים הם במונופול ובבלונים
ועושים צרות, באלאגן ורעש לכל השכנים.