נכתב לבקשת המחנכת (והמורה להיסטוריה), בהקדשה לכל אותם
הילדים.

"כן מתוק, איפה אתה?"
"אמא זה בסדר, אני בתחנה"
"אוקי, רק תחזור מוקדם, בסדר?"
"טוב אמא, אני אחזור עד עשר"

צלילי הרכבות
שמרחוק נשמעות
אוזניים מחרישות, כל כך חזקות
מעירות אותנו מחלום הבלהות

המציאות היא עגומה
ואין מה לעשות
חשוב שתשאר התיקווה
אך עוד מותר לבכות

איפה אלוהים כשאנחנו מתפללים
ואיפה הוא היה כשנשרפו הילדים
שעוד החזיקו מעמד, בקור והרעב
כשכל משפחותיהם נטבחו, ברצח כה נתעב

"נו חמוד, אתה בדרך חזרה?"
"כן אמא, אני בבית עוד שעה"
"בסדר מתוק, רק אל תשכח להתקלח"
"טוב אמא, את זה אני אף פעם לא שוכח".

לזכרם של כל אותם הילדים,
שלא זכו לטעום מן החיים,
ואלוהים?
מונה עוד כמה מלאכים.