|
כל פחדיי הגשמתי במעשי ידיי
כל אהבתי אלייך הרעפתי מרחוק
כל חושיי צמרמורות קפאו בעצמותיי
כי לעינייך צפיתי - למבטך אדבוק
קיפלתי כנף רוחי ונוצות פלומה לבנות
היו אלה למלבוש מחמם לכתפך
חום לבב ממיס ידיים קרות
שזורה אהבתי בגורל ליבך
קצתי בחיי עוולות והדר שומם
אתנם בידי האל עם החץ הבוער
איני עוד משול לענק ישן, דומם
סך כל חושי ומאווי כאייל מסתער
למוד ניסיונות וכשל העבר
דבוק לעד במטרה נעלה
כי למבטך על חולות לבנים אדהר
הן אהבתי אלייך - לגאולתי משולה. |
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.