לנהל עסק,
לשבת כל היום בבתי קפה
להזמין כל מה שאני רוצה-
הכל שקר

ללבוש בגדים אופנתיים,
לענוד שעונים יוקרתיים,
להסתובב מנופחים
מגאווה מעצמנו,
לחשוב שיש לנו את כל מה
שרצינו-
הכל שקר

   הכל שקר אחד גדול
   ואנחנו שוחים בו כמו דגים בים הכחול,
   רוצים רק לגדול ולגדול ולגדול ולגדול...

החיוך שאתה מחייך מולי,
הדברים שאתה אומר לי,
החיבוק שאתה נותן לי-
הכל שקר

המאוד מאוד נוצץ
והמאוד מאוד גבוה,
הפרח, השיח, העץ
ועוד כל מה שאתה מתכוון
להמשיך ולנטוע-
הכל שקר

   הכל שקר אחד גדול...
   ואנחנו שוחים בו כמו דגים בים הכחול,
   רוצים רק לגדול ולגדול ולגדול ולגדול...

המקרר החדש והסלון הענקי,
הכוסות מזהב והצלוחיות מיהלומים,
הקומות שאתה בונה כאילו
כל זה לא מספיק,
והתקוות שאתה מטפח לעתיד
כאילו כל זה יעשה אותך מאושר-
הכל שקר

   הכל שקר אחד גדול...
   ואנחנו שוחים בו כמו דגים בים הכחול,
   רוצים רק לגדול ולגדול ולגדול ולגדול...

קודם כל, תסלחו לי על האיכות הגרועה של השיר. זהו שיר שאני
מאוד אוהב ומתחבר אליו נורא.
השיר הזה נכתב בתקופה בה עבדתי בקניון ברחובות. שם, בדיוק
באמצע הקניון, ישבתי לי עם דוכן של שעונים יוקרתיים וצפיתי בכל
האנשים שקונים וקונים וראיתי את כל המוכרים שמתלבשים בבגדים
יוקרתיים, וכן, גם מכרתי לאנשים שעונים שבקלות עברו את
ה3000...
שם, בין כל העולם שרק קונה וקונה, הרגשתי לא שייך- לא בגלל
שאין לי כסף אלא בגלל היחס של כולם לכסף, הריצה הבלתי נגמרת אל
הקניות, אל העולם הטפשי הזה של הדברים שכולנו לא באמת
צריכים...
מדינה במיתון, אומרים כולם, אבל אף אחד לא מתבייש לבזבז אלפי
שקלים על דברים טפשיים, להזמין קפה וקוראסון בעשרות שקלים
ולרוץ לקנות את הדבר הכי חדש בצו האופנה שגופים מסחריים גדולים
קבעו בשביל כולנו...
שם, בין כולם, התנתקתי וכתבתי את השיר... (וכמובן שזמן קצר
אח"כ התפטרתי...)