מביט אל תוך עינייך
אין אדם בעולם
שלא מחפש נסים
ובך מה מצאתי?
אחרי לילות ללא שינה
שוב אני חוזר
אל אותו צוק ישן
להביט ממנו
אל המקום ממנו
אי אפשר לעוף
ואין הילה, ואין מלאכים
ובעינייך, יש סיפור
אני לא שוכח ממנו שום פרט
זמן שנקצב
לפי דקות
לא ידעתי לנצח
ואת לי היית
הדבר הכי טוב
אז איך זה,
שאת לי
הדבר הכי עצוב?
לא מצליח לשקר
לקחת את מה שלא נמצא
ולהתחיל ללכת
בשבילים סביבך
כבר אין גדרות
רק בתים נטושים
נכנסתי, ראיתי את פניי
משתקפות מחלונות מאובקים
ככה אצייר את עצמי
אל מול הרוח
ככה, אני כנוע
את לי הדבר הכי טוב
ובתשובות לשאלות
את הדבר הכי עצוב
לא מצליח לעוף
בלילות ללא שינה
אני לוגם כול טיפה
מחפש על הקירות
את המבט של עינייך
את הזמן של ידייך
את עצמי לא הכרתי
מעבר לפינה, בה עמדתי
וחיכיתי שהדבר הטוב
יישאר
והדבר העצוב, יתפוגג
ויש זיכרונות שבאים
כמו לקפל את התחושות, להשליך את החלקים שאין בהם צורך
ובעינייך, מחפש כמו אחרים
נסים, וזמן שיהיה לי להתגלות
ואת הדבר הכי טוב שיש
אז איך זה שעם כול שיום עובר
את הופכת להיות
הדבר הכי עצוב לי?