נכנס לחדר. מחייך, מחבק אותך. לוחש לך שהוא אוהב אותך. מביא לך
זר ורדים. נשיקה ארוכה. ואת חושבת שאת חולמת. את בעננים. אף
פעם לא חלמת שככה יכול להיות. אהבה כזאת גדולה, נאמנות בלי
סוף. הוא מוכן למות למענך ולעשות הכל ולעולם לא יתחרט על כך
שהוא רק איתך עד סוף חייך. זה מה שהוא אומר לך מדי יום ביומו.
גשם בחוץ, יום חורף. בחוץ קר אבל בפנים... אתם מתחבקים מתחת
לשמיכות, עם שוקו חם, ורואים סרט. מה יכול להיות מושלם מזה?
עברו כמה שעות, אתם מדברים בלהט כאילו זו הפעם הראשונה שאתם
רואים אחד את השני, למרות שאתם יוצאים כבר כמעט שנתיים. את לא
יכולה לחלום על חבר טוב יותר. אין בנאדם מאושר ממך בכל רחבי
תבל.
הוא חוזר ביום למחרת, בסביבות אחר הצהריים. חיבוק ונשיקה. אבל
את רואה שמשהו בעיניים שלו השתנה. את שואלת אם הכל בסדר. הוא
מחייך את החיוך הנצחי שלו ואומר שהוא נורא התגעגע. אתם מתחילים
להתנשק ונכנסים לחדר. פתאום העיניים שלו מבריקות לרגע, לפחות
כך נדמה לך. הוא זורק אותך על המיטה. את אומרת לו שאת לא רוצה.
אבל הוא לא מקשיב. הוא מתחיל לקרוע את החולצה ממך, את מבקשת
שיפסיק, אבל הוא כאילו לא שומע אותך כלל. קורע ממך את מה שנשאר
מהחולצה. ומתחיל להוריד את המכנסיים. משאיר עלייך שריטות בדרך
ומכאיב לך בצורה שאף פעם לא הכאיב. את מתחילה לבכות ולהתחנן
שיפסיק. מנסה להתנגד, אבל את חלשה מדי והוא גדול מדי. קורע ממך
את שאריות הבגדים. את צורחת מכאב, אבל לא מסוגלת לעשות כלום.
את בוכה ונואשת, אחרי כשעה את עדיין מתחננת בדמעות שיפסיק.
אומרת לו שהוא מכאיב לך. אבל הוא רק צוחק ואומר לך לשתוק. את
רוצה לצרוח, את מנסה לקרוא לעזרה. הוא סוטר לך. מתייפחת בכאב.
הבנת שאת הנעשה כבר אי אפשר לתקן. אי אפשר להחזיר את הזמן
לאחור.
השעה הארורה הזאת ששברה אותך לרסיסים. השעה הזאת שאת מתחננת
בנפשך שתהיה סיוט, תתעוררי והכל יעבור. אבל הסיוט הזה רודף
אותך. את רואה אותו בחלומות שלך, נראה לך שהוא עוקב אחרייך. את
מפחדת מאנשים, מנסה להימנע מהליכה בשעות הערב.
מאז לא ראית אותו יותר, אף פעם לא שמעת עליו דבר. אבל בכל
לילה, בכל חלום, הוא עדיין שם. עדיין קורע ממך בגדים ומכאיב לך
עד אין קץ. הגוף כבר לא כואב, הסימנים נעלמו כלא היו זמן קצר
לאחר אותו יום. אבל הנשמה, היא זועקת ודורשת צדק.
את יושבת בפינת החדר ומתייפחת, צועקת לו שילך. הוא עוטף אותך
בשמיכה ויוצא מהדירה. סוגר אחריו את הדלת. את לא מסוגלת להפסיק
לרעוד, לא מסוגלת לעצור את הדמעות, לא מסוגלת לקום יותר. את
יושבת בשלולית דמעותייך ודמך ניגר ממך. המקלחת החמה הייתה
אמורה לעזור. שום מים כבר לא ישטפו את הזוהמה שתשאי מאותו יום,
עד סוף חייך. לא תתני יותר לאיש להתקרב אלייך, לגעת בך...