בקצה העולם, ממש בסופו, מייד מעבר לפינה ברחוב...
קיים היה לו בר קטן (אולי הוא עוד קיים עכשיו, היום).
בבר הזה עובדת מלצרית קטנה, כל היום היא משרתת את הלקוחות;
בעצם היא יותר ברמנית מאשר מלצרית. כל הימים היא עובדת קשה,
מנקה את הכוסות, נותנת לכל אדם הנכנס בדלת את המשקה שלו,
מערבבת את הצבעים וגם את השמות, לכל איש נותנת את המשקה שלו עם
השם המיוחד שלו.

לילה אחד שהיה קצת חלש (וענוד מסתורין), כשהכוכבים הסתתרו -
מעבר לערפל,
היא הרשתה לעצמה לנוח מעט מתלאות היום שעבר עליה.
איך שהיא מנקה את הכוסות ומסדרת אותם כחיילים בטור, באה לה
ההרגשה שהערב הזה קצת שונה מאחרים, לא כמו יום אתמול.

פתאום נפתחת דלת הבר ומולה מתקרב בצעדי גבר מאוששים, דמות מלאה
מסתורין, לבוש מעיל גשם ארוך. הוא מסובב לו את כיסא הבר, מסדר
את הישיבה ומתיישב לו בנוחות. מוריד את הכובע הרטוב וכמה טיפות
של גשם נופלות לה על לחיה הרטובה מזיעת העבודה.
"מה תשתה?" היא שואלת.
"מה שתכיני", הוא עונה, בקול שנראה לה כרך ומתנגן.
היא שופכת לכוס שקופה כיין כמות מדודה של ליקר בננות...
... המשקה האהוב עליה, ודווקא בגלל שהוא הכי קל להכנה: צלול
כמו המים וזהוב כמו זהב, ענוג וטהור כמו הירח.

יד חמה נוגעת ולא נוגעת בידה וסוחפת ומעירה אותה ממחשבותיה.
היא מסתכלת בו בשעה שהוא לוגם מהליקר לאיטו. הוא מוצא חן
בעיניה; דרך הילוכו, תנועותיו האיטיות, עיניו העצובות המביטות
בה בבטחה כמחפשות גואל לישועותיה.
"יורד גשם בחוץ?" היא שואלת אותו תוך שהיא מנקה את הכוסות
משיירי המשקאות שנדבקו אליהן.
"כן", הוא עונה בקול עצוב וענוג.
"אפילו לא שמתי לב", היא עונה, "כל היום אני יושבת בתוך הבר,
משרתת אנשים, ובכלל לא שמתי לב שמעונן היום."

הוא מחייך חיוך עצוב, מתחת לשערותיו הרטובות, טיפות של הגשם
נופלות משערותיו לתוך המשקה מתערבבות ויוצרות בו צבע חדש.
היא מביטה בו, חושבת מה היא יכולה לעשות בכדי לקחת קצת מהעצב
הזה ולחלוק בו, מילים לא יעזרו כאן, היא חושבת, מילים רק
מכבידות, מפריעות לרגשות לצאת, לעוף!

היא יודעת, היא מכירה את כל הסיפורים של כולם, כנראה שהיא גם
מערבבת סיפורים של אחרים, היא מבינה את הנתק בין המילה לרגש,
היא מכירה אנשים שמחים עצובים ועצובים שמחים בלב.
ובאיזה מקום ניצת כוכב ונופל בלב, היא נוגעת לאיטה בידו, רוכנת
לפנים ובאוזנו היא לוחשת בדיחה ששמעה מלקוחותיה בבר ורק קצת
שינתה אותה לפי טעמה. הוא שומע את הבדיחה שנשמעת לו כמוסיקה
הכי יפה שיכול לשמוע ובאיזה מקום ניצת בו חיוך ובלב גואה היין
כשיכור
- ומנציח את הרגע ואת החום!