|
ביסורים קשים מנשוא
דיכאת את מחול חיי.
כל ניצוץ איבד הדרך
אל הסקרנות שגאתה.
וכך אזל הכוח בשפתיי
נמוגו תחינותיי כליל.
ותאו אבדון זורם מורד הנחל
סוחף אותי טיפה אחר טיפה.
אשמת המוות תינתן ככתר מזהב
תישא אותה על זר ראשך
עודך עלם רך. |
|
|
זה מה שיש- ועם
זה ננצח.
בן גוריון מראה
למקגייוור מה
אפשר לעשות עם
מסטיק, פסטרמה,
ומפלגה של
יסמנים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.