|
ביסורים קשים מנשוא
דיכאת את מחול חיי.
כל ניצוץ איבד הדרך
אל הסקרנות שגאתה.
וכך אזל הכוח בשפתיי
נמוגו תחינותיי כליל.
ותאו אבדון זורם מורד הנחל
סוחף אותי טיפה אחר טיפה.
אשמת המוות תינתן ככתר מזהב
תישא אותה על זר ראשך
עודך עלם רך. |
|
|
אתמול טיגנתי
ביצה, ופתאום בא
החבר של שלי.
"אפשר קצת?" הוא
אמר.
אחר כך הוא
הסביר שהוא מנסה
להזדהות עם
שלי.
שושו לוחמת
לשיוויון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.