על המדרכה

בלב רחוב הומה אדם
אנחנו מתכופפים לריצפה
בדיוק באותה השניה
בדיוק באותו המקום
להרים את הדבר הפשוט הזה
ששנינו מחפשים  
כבר יותר מדי זמן.
את שולחת מבט
במבוכה כובשת
הביישנות
גם אני
שולח מבט.
אנחנו נפגשים.

עיר מעט גדולה

ינואר.
רחוב מעט צדדי
בעיר מעט גדולה,
את לא מתאימה לנוף
והנוף לא מתאים לך.
מבט בוהה
עיניים ירוקות
שיער שחור חלק
ועור לבן,
לבן.
כל השירים שאי פעם כתבתי ,
כמו קרני שמש חורפית,
מגששים דרכם אליך
בין הטיפות
את במרכז, מוארת.
אני יודע,
מצאתי.

מסיבה

את שעונה על הקיר.
אסור לך לגשת אלי,
עלי למצוא אותך
ולו רק
בשביל שאדע
שמכל האפשרויות בעולם
אני
בחרתי בך.

אוטובוס

דבוקה לחלון גשום
בוהה בטיפות
שקועה בתוך עצמך.
עטופה בגופיה לבנה
פשוטה
אוחזת שרוולים ארוכים מידי
בכפות ידיים עדינות מידי.
צעיף צבעוני מסתיר את הצוואר
ומדגיש מבט עצוב. מיואש.
מתוך כובע גרב שחור
גולש שיער חלק עד מעבר לכתפיים.
יש בך משהו.
משהו
אומר לי
עכשיו
או לעולם.

אני מתיישב.

התעוררות

פעם חשבתי שאולי כבר נפגשנו.
היום אני בטוח-
כשאפגוש אותך
אדע.