אמור לי אבא,
לאן אתה דוחף אותי?
מה שווה את זה?
ומה אתה מייחל שאשיג?

האם לא אגמור, גם אני כמו כולם?
עם שברי מאמץ ברגלים?
מדדה עם פנים חסרות הבעה,
מן המיטה לשירותים?

מה יוותר ממני.
ששווה את כל הויתורים הללו,
של זמן ההווה,
ויתור על חום, אהבה, רגיעה,
במרדף אחר ההצלחה?

לא יודעת דבר על סבא.
על סבתא. גם לא עלייך.
לא מספיק.

אמור לי אבא,
לאן אתה דוחף אותי?,
בדיבור נוקשה? וחריפות?
מה שווה את זה?
אתה דוחף אותי ממך.

ומה יוותר לי,
כאשר הכסף ייגמר,
בסוף נישאר עם זיכרונותינו  בלבד.
תן לי לזכור אותך מחייך, ומחבק.