עומדים בפתח הדלת בעיניים ריקות.
עומדים ושותקים במשך דקות ארוכות.
תפס אותי וגרר לחדר השינה,
ידעתי שזו תהיה הפעם האחרונה.
נשיקות של פרידה, ליטופים שלא הרגשתי,
תוך שניות אחדות אל מתחת בגדיו פלשתי.
תשוקה מטורפת וכוח אדיר,
עוצמה שעוד לא נוכל להכיר.
וגסות חייתית של אהבה נכחדת,
יודעת שאיבדתי אותו, ובכל זאת מפחדת!
פועמים בקצב הזרם, לא יכולים לעצור,
נושמים את הרגע, לא מביטים לאחור,
נסחפים ומתמזגים האחד בשני,
אך אין יותר "אנחנו", הוא זה הוא, ואני... אני?!
מרגישה אותו בתוכי בפעם האחרונה,
אך הכאב גדול מהפעם הראשונה,
שורטת בכוח, מסרבת להרפות,
רגשות מרוסקים וגניחות עמוקות.
טועמת ממנו עוד קצת, גם במקומות נסתרים,
מצלמת דמותו לימים אחרים.
מחזיקים את הרגע כי יודעים שנגמר,
דמעות של חולשה גם יבואו מחר.
יוצאת מהחדר כל כך חלשה,
המים קפואים, אך אני לא מרגישה.
טיפות המים מתערבבות עם הדמעות,
משפשפת אותו מעליי בכוח - שעות!
שוטפת מעליי שאריות ילדים שכבר לא יהיו לנו,
בוחנת במראה מבטים שכבר לא יעברו בינינו,
וחיוכים שובבים בין ייאוש ותקווה...
"מה כואב ומוזר כוחה של אהבה"!
עומדים בפתח הדלת, כבר מאוחר.
עומדים דוממים כי לא נשאר מה לומר!