היא לא מפחדת, טוב, רק מהחושך.
בקלות מתרגזת, אבל רק כשיש סיבה. (טובה אחת)
היא לא מחייכת, אפילו כשטוב לה. (למרות שאף פעם לא טוב)
היא רק שותקת, ושומעת הכל.

והיא עושה מה שבא לה.
והיא שוברת ת'ראש.
היא לוקחת מקדחה.
וסופרת עד שלוש מאות חמישים ושלוש.

היא קודחת חזק עמוק עד שהברזל עובר את הגולגולת.
היא קודחת מהר הכי רחוק עד שהחשמל מעביר למוח שלה זרם.
עם מקדח לבטון היא קורעת ורידים.
בעזרת מקדחה מנגנת את השיר על חייה, מנגנת עד שתפסיק לשמוע
הכל.

הדמעות לא זולגות ולא עולות לה לעין.
היא מתרכזת עם כל צליל ותו (כי היא פרפקציוניסטית)
היא כתבה כבר מילים ושכחה אותן עשרים ושמונה פעמים.
בולעת מהר את הקול והחריקות שהמכשיר החשמלי מביע.

היא עושה מה שטוב לה.
והיא שוברת ת'ראש.
היא לוקחת מקדחה
וסופרת עד שלוש מאות חמישים ושלוש.

היא קודחת חזק עמוק עד שהברזל עובר את הגולגולת.
היא קודחת מהר הכי רחוק עד שהחשמל מעביר למוח שלה זרם.
עם מקדח לבטון היא קורעת ורידים.
בעזרת מקדחה מנגנת את השיר על חייה, מנגנת עד שתפסיק לשמוע
הכל.