כשישבנו בחוף הים בפגישה הראשונה
הבטתי אל תוך עיניה וראיתי ברכה נאצלה;
חלום אביב של שמיים בהירים,
שחפים מצייצים, הוא והיא שרק מחייכים.
כשישבנו בחוף בפגישה הראשונה-
היא לי ואני- כולי שלה,
היו כל החלומות עבדי אהבה
אשר החלה נרקמת וגלים הכתה.
צללנו אל גליה, טבענו בתוכה
של עצמת הרגשות שהתרוננה,
אט, אט נפרדנו מכל החששות
והתמודדנו עם המכשולים בעוז.
נסקה האהבה אל הגבהים,
הצתנו אורות ססגוניים,
ראינו שאפילו הכוכבים מתלוצצים
על אהבתנו בשלל צבעים.
הנה, חלף אביב, גז הקיץ-
ועלו עננים בשמיים,
האופק נהיה ממש שחור
כאילו אין עוד יופי בעולם לשתות;
נסו הציפורים אל הדרום;
משו החיוכים מן החלום,
על הכל משתלט החידלון
כמו עץ בשלכת שנותר עירום.
האהבה הסתירה פנים,
הלבבות סודות מצפינים,
את כאב הסבל לא חושפים
אלא רק בשירי-לב אילמים
אנו מתפללים
שישובו ימי אביב העליזים.
כעץ האדמה היא אהבתנו
וכשורשו נאחז בתפילתנו
אל ימים כבדי צמרת
שישיבו לאהבתנו התפארת.
09/01/04 © |
