|
תועה לי לבדי במרחבי האינסוף
אוספת אל חיקי
את פיסות נשמתי
האבודה
תוהה לי לעצמי בין כתלי השומקום
מלקטת אט-אט
את רסיסי זיכרונותיי
הנשכחים
טווה לי בבדידותי בשדות הכלום
שולחת בזהירות חוטי כסף דקיקים
הכובלים את שרידי כוחותיי
האוזלים
טועה לי לבדי בחלל האבוד
קוברת בעדינות
את שארית אהבתי
המנוחה. |
|
|
התיישבתי על
קיפוד ושיפדתי
אשכיי...
כאב לי עד למאוד
באזור של חלצי.
חשבתי אין עתיד
לאדם ללא בייצים
אך כיום אני
עובד בערוץ
הילדים...
סוטה
מהנושא |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.