אלה היו ימים,
בהם טילנו חבוקים.
ולבד מאהבה ורך,
לא ידענו כלל מכאוב.

ביום ובליל,
בחרף ובאביב.
בערב ובבקר,
בקיץ ובסתיו.

זוכר אותך ילדה,
צנומה ויפה.
ותמיד רק לך,
כל אהבתי היתה נתונה.

את ימינו ביחד בלינו
ורק נערים היינו
וכמו בחלום חיינו
וכך נותרנו.


2.2.1996