חיים לב טוב / בני ברק |
כמו רעם ביום בהיר
יצאתי ממבנה בית הכנסת הישן
תמים, נער צעיר
היא שכבה שם, מתגרה, משתזפת בטן גב
ג'ינג'ית, רזה כשלד, עיניה שזורות זהב
לחץ עז דחפני למעשים
עם הפריצות הנוראית לא הסכמתי להשלים
הרמתי אבן, בגודל כף ידי
פגעתי בה והיא נסה לעברי
סכיניה פילחו את עורי הלבן, שהוסתר מהשמש מאז היותי קטן
היא ברחה לה פתאום, כשהבינה שניצחה
ועד היום
אני נתקף חרדה
כשילדי
עם אבנו השימושית
מנסה להרוג חתולה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|