25/01/2006 00:35

מרגישה שיוצאת מתוכי, אנחת רווחה,
רואה את השמיים מעוננים בעננים,
אפורים סבוכים,
מתבהרים למול עיניי.
רואה את חור קטן נפער לו במרכז,
חושף עבורי,
שמי תכלת בהירים, עם עננים לבנים.
מתבוננת מתוכו אל המעבר,
ורואה גם עצים ירוקים,
כן מלמעלה נפרשים,
במלוא הדרם,
בולטים הם בצמרתם,
מחכים רק לי שארד אל תוכם.
קרחת יער ממתינה,
מוקפת בצפיפותם.
ושם במרכז,
מחכה בלט העץ שאגש ואתיישב
ואתן לשמש לחמם את גבי,
ואסתובב כדי שגם בליבי,
יכנס חומה המלטף.
אנחת רווחה תצא מבין שפתיי.
הנה אני כאן,
מרגישה כל רגע חודר לתוכי,
ממלא אותי בתחושה של אושר עילאי,
אני מרגישה, אני חיה,
אני חופשייה.
אני ציפור הרוח שלי,
שהגעתי לכאן
להזכיר לעצמי שהכול בסופו של דבר,
מסתדר לטובה.
היקום מנחה באהבה מרובה,
ושומר עלי מכל רע.
אני בתוך עצמי,
אוהבת כל רגע של מפגש,
שלי, איתי.