בחדר אפוף ריח הקטורת
ואור נרות בחלל מרצד,
על מיטה רחבה וסדיני סאטן
לרקע נעימה מטייפ מתנגן,
שני אהובים נפגשים וחולקים
את התשוקה שאהבתם תצית.
עטופים, כנראה, במבוכתם הטבעית
מהיות הענן ממש ממשי.
לא עוד ענני פנטזיות במלים
אלא בהחלט מימושן במעשים,
כאשר הוא בערפול החושים
יצא לסיור במחוזותיה הנסתרים,
יגלה אט-אט אוצרותיה הטמונים
והיא תגיב באותות ובמופתים
כי חפצה בריקוד העננים.
כל מגע ילהט מקודמו,
כל ליטוף יסעיר מראשיתו,
כמו ברק בעת הסערה
כך יסער ריקוד התאווה.
פראיים וחופשיים כמו גלי הים
בחוף גן העדן ידהרו בתאוותם,
הוא ילחש את שמה באוזנה
והיא תחוש שבא מאהבה,
תיסחף אל הסערה
עד שוך מיצי תאוותה.
הנאות תמומשנה ומתחים ישוחררו
כפי שבמלותיהם ללבם התחייבו
ואז חסרי נשימה ובחולשה נעימה
ישתרעו בשתיקת אוהבים בלא המבוכה.
23/11/02 © |
