|
בשעה שדקירות הסכין
נמזגות לתוך עיני
נוופלות לתוך גרוני,
אני מזהה דוגמאות מוכרות
בכאב.
כמו פסנתרן מוכשר
מנגן על עצביי אותה מוסיקה עצובה
ומוכרת.
כמעט בהדר,
צולל הוא דרכי.
מתפשט דרך דמי
פועם איתי.
כל נשימה מלווה בייסורים
לעיתים קלילים.
אין טוב מכאב
ליצירת מטאפורות.
זכוכית ומתכת
אש וקרח
סכינים,
חרבות,
ושאר ציוד.
אין טוב מכאב
לנשמת אמן.
אוחזים הם יד ביד,
כלוליינים על אותו הגבול הדק
בין השראה לסבל.
אני מלקק שפתיים יבשות
ובולע עם הרוק עוד מנה זעירה
של כאב.
אההה
כמו שצריך. |
|
|
לא מוכן לבלוע,
אפילו לא להכניס
את זה לפה שלי!
תראה איזה צבע
יש לזה, לבן
כזה, גועל נפש.
וראית מאיזה
איבר זה יוצא?
מין משהו מידלדל
כזה שם למטה...
איכס.
וזה עוד נמרח על
כל הפנים, כל-כך
דוחה, החלב
הזה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.