[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דניאל שחר
/
ילדי האליטים - מיכאל

א.

מיכאל ילד טוב. מיכאל הולך כל יום לגן, ויש לו תיק גב כחול
וקטן. למיכאל עיניים ירוקות ושיער בלונדיני קצר. מיכאל ילד
נמוך. כל הילדים בגן גבוהים - אך מיכאל ילד נמוך. מיכאל ילד
טוב. כשהוא חוזר מהגן, אבא מגיש לו את ארוחת הצהרים שלו, אח"כ
הוא הולך לחדר המשחקים, ומשחק שם עד שאמא חוזרת מן העבודה.

למיכאל יש היום יום הולדת בגן. אמא מלבישה אותו בבגדים החדשים
שקנתה לו אתמול. היא מסדרת לו את השיער, ונושקת לו העל מצחו.
"יום הולדת שמח, מיכאל שלי," אמא אומרת ושוב נושקת לו על מצחו.
אמא לא תבוא למסיבה בגן. אמא עובדת כל היום עד שמיכאל גומר
לשחק במשחקים שלו.
אבא ילך עם מיכאל לגן. אמא מבטיחה שתחזור היום יותר מוקדם,
והולכת לעבודה.

אבא אוחז בידו של מיכאל ומוביל אותו למכונית. גם ניר נכנס. ניר
כבר בכיתה ב', ויש לו הרבה חברים וחברות. הם משחקים ביחד כל
יום אחר הצהרים. אבא מסיע את ניר לבית הספר ואז ממשיך עם מיכאל
לגן. מיכאל שמח. היום הוא בן ארבע. אבא קנה לו עוגה מהחנות.
כתוב עליה "מזל טוב"-כך אבא אמר.

הגננת, אבא, וכל שאר הילדים, מרימים אותו על כיסא גבוה גבוה
חמש פעמים.  ארבע לשנה הזאת -ואחד לשנה הבאה. הילדים בגן שרים
לכבודו שירים, ולאחר מכן כולם ישובים ואוכלים ביחד את הכיבוד.
הגננת מגישה מיץ תפוחים קר לכולם. מיכאל אוהב מיץ תפוחים. הם
משחקים במשחקים, ומקבלים בלונים.
ומיכאל ילד מאושר.

הגיע זמן להיפרד מן הגננת ומן הילדים. אבא אוחז בידו של מיכאל
ומוביל אותו לעבר המכונית
הם מגיעים הביתה, וכמו בכל יום, אבא מגיש למיכאל את ארוחת
הצהרים שלו. אך הפעם מיכאל שבע מן הממתקים ולא אוכל. הוא הולך
לחדר המשחקים ומשחק.

ניר עדין לא הגיע מן הלימודים. אבא אומר שעוד שעה הוא יחזור.
מיכאל שומע את אבא מתקרב לחדר המשחקים. אבא נשען על המשקוף
ואומר, "מיכאל, אבא רוצה לתת לך מתנה ליום ההולדת." מיכאל שמח.
הוא מקפץ אחרי אבא עד לחדר השינה שלו. על קירות חדרו של מיכאל
צוחק לו מיקי מאוס, שאוחז בידה של מיני. עוד מעט הם ירקדו. על
המיטה של מיכאל, מיקי מחייך ומיני מתביישת.
אבא אומר למיכאל לעצום את עיניו. מיכאל עוצם. אבא מוריד למיכאל
את הבגדים.





מיכאל צועק. למיכאל כואב.הוא מנסה לברוח אך ידיו של אבא תופסות
אותו במותניו ולא נותנות לא לזוז.
מיכאל בוכה בקול וצורח כמה שהוא רק יכול. אבא סותם את פיו של
מיכאל בידו הגדולה והחזקה...





מיכאל ילד טוב.
ממיכאל בכה עכשיו ואבא צחק.
מיכאל שוכב במיטה ואבא הלך להתקלח.
מיכאל פוחד.
מיכאל בוכה.

מיכאל שוכב במיטה, ולא מניד איבר. הוא מביט במיקי ומיני מאוס,
שהחלו לרקוד עכשיו. מיכאל רוצה לרקוד. אבל הוא אינו יכול לקום
מן המיטה. כואב לו כל כך. אבא חוזר מן המקלחת ומיכאל פוחד.
אבא מתכופף אל מיכאל, ואומר, "מיכאל, אם תספר לאמא, אבא יעשה
שוב כואב". מיכאל שותק ועוצם עיניים חזק. הוא מחכה לאמא שתחזור
מן העבודה. הוא ישכב במיטתו עד שאמא תחזור.

אבא צופה בטלוויזיה. מישהו מצלצל בפעמון הכניסה. אולי זאת אמא?
מיכאל מנסה לקום לקראתה אך הוא אינו מצליח. זאת גם בכלל לא
אמא. זה רק ניר שחזר הביתה מבית הספר. אבא מגיש לו לאכול.
לניר אין היום יום הולדת. הוא לא יקבל מתנה. מיכאל שומע את ניר
צוחק מתוכנית טלוויזיה משעשעת. גם הוא רוצה לקום ולראות. אבל
הוא אינו מצליח. כואב לו.

דלת חדרו נפתחת, ואבא נשען על המשקוף.
מיכאל פוחד.
הוא עדין לא גילה לאמא. הוא לא יגלה. הוא אינו רוצה שאבא יעשה
לו כואב. שוב. הוא עוצם את עיניו ונדחק לקיר. הוא יכול לשמוע
את אבא מתקרב אליו. מיכאל מחבק את עצמו בשתי ידיו, ומסתיר את
ראשו תחת השמיכה. "מיכאל, הבאתי לך מיץ תפוחים," אבא אומר,
ומניח את כוס המיץ על השולחן. מיכאל מציץ מן השמיכה. אבא יוצא
מן החדר וסוגר אחריו את הדלת.
מיכאל רוצה לקחת את כוס המיץ.
מיכאל אוהב מיץ תפוחים.
אבל הוא אינו מצליח לקום. כואב לו.
שעה ארוכה מיכאל בוכה תחת השמיכה, ומחבק את עצמו בשתי ידיו,
ולבסוף-נרדם.





מיכאל מרגיש ליטוף עדין על פניו. הוא מתעורר בבהלה, נדחק
במהירות לקיר, ואז מציץ החוצה מבעד לשמיכה. זאת רק אמא.
מיכאל שמח, מיכאל עצוב.  הוא מתחיל לבכות בבהלה. הוא לא יכול
לספר לאמא. הוא פוחד שאבא יעשה לו כואב. שוב. למיכאל כואב. אמא
שואלת מה קרה. הוא לא עונה. היא מלטפת אותו ומרגיעה אותו אט
אט. אמא שואלת איך היה יום ההולדת בגן. ומיכאל שותק. הוא לא
יכול לענות. אמא שואלת שוב אם הכל בסדר. והוא מנענע בראשו
לחיוב. אמא מלטפת את ראשו, ואז מעבירה יד על מצחו של מיכאל.
הוא לא חם. הוא חיוור. "למה לא שתית את מיץ התפוחים שלך?" אמא
מגלה את כוס המיץ מלאה על השולחן ושואלת בתמיהה. מיכאל מושך
בכתפיו.

אמא מודאגת. היא הולכת לסלון ושואלת את אבא מה קרה למיכאל. אבא
עונה שמיכאל עייף. כן, היא הרי העירה אותו משינה.

אבל מיכאל שוכב במיטתו עם עיניים פקוחות. ורוצה לשתות. לא רק
מיץ תפוחים. הכאב קצת נרגע.
מיכאל פוחד לקום מן המיטה. הוא פוחד שאבא ירים אותו מן המיטה
ויעשה לו כואב. ויחסום את פיו ויצחק. מיכאל רעב. אך הוא פוחד
לקום מן המיטה.

כבר כמעט שבע בערב - כך אמא אומרת - צריך להתקלח. אבא מתנדב
לקלח את מיכאל. אמא מתעקשת שלא. אמא מקלחת את מיכאל. היא מרימה
אותו מן המיטה. למיכאל כואב.
אמא מעמידה אותו על רצפת חדר האמבטיה. היא מפשיטה את מיכאל.
אמא מזכירה לו את המתנה של אבא. מיכאל בורח לפינת חדר האמבטיה.
מסתיר את המקום הכואב.
אמא מסובבת את מיכאל אליה. היא אומרת לו, "מיכאל, אמא לא תעשה
לך רע" ומלטפת את פניו היפות.

הוא לא סיפר לאמא. הוא עוצם את עיניו. מיכאל פוחד שאבא יעשה לו
כואב כי אמא יודעת. איך היא יודעת? אמא מלטפת את שיערו של
מיכאל. היא אוחזת בידו, מובילה אותו לאמבטיה, ומרימה אותו לשם.
אמא פותחת את זרם המים. אמא מרטיבה את מיכאל. היא מסובבת
אותו.





ב.

אמא מלבישה את מיכאל במהירות. אבא יושב בסלון.  אמא מרימה את
מיכאל על ידיה, לוקחת לו סוודר מהארון, ויוצאת מהבית. מיכאל
שומע את אבא קורא לאמא לחזור. אמא לא שומעת לאבא ונכנסת
למכונית. היא חוגרת את מיכאל בכיסא המיוחד שלו, ונוסעת
במהירות. מיכאל שותק. הוא פוחד. לאיפה אמא תיקח אותו?
אין תשובה. הוא פוחד לשאול אותה, הוא פוחד שתעשה לו רע וכואב.

הם עוצרים ליד בנין גבוה. אמא פותחת את דלת המכונית. מיכאל
מביט באמא. אמא בוכה.
היא מתירה את החגורה, ומרימה אותו על ידיה. "אמא, למה את
בוכה?" מיכאל רוצה לשאול ולא עושה כן. אמא מלטפת את שיערו של
מיכאל. היא נכנסת במהירות לבנין הגבוה. היא מדברת בשקט עם אישה
אחת, ואז בא עוד איש גדול ומדבר עם איתה. מיכאל מחבק את אמא
חזק. הוא לא יודע מי הם האנשים האלו. הם מפחידים אותו מאוד.

אמא נושאת את מיכאל עד לחדר לבן. היא משכיבה אותו על המיטה,
ומיכאל פוחד. הוא רוצה ללכת ואוחז באמא. אמא מנסה שוב להשכיב
אותו על המיטה הלבנה ואוחזת בידו. מיכאל שוכב במיטה. אמא
בוכה.
-סערה-
היא מביטה בעיניו של מיכאל, ובידה הפנויה מלטפת את שיערו.
"מיכאל" אמא ממלמלת תוך כדי בכי "מיכאל שלי"... הוא מוחה את
דמעותיה.  "אמא אוהבת אותך מיכאל. אמא לא תעשה לך רע אף פעם.
אף פעם." אמא אומרת. ובמשך הלילה, באים אנשים שמיכאל לא מכיר.
הם רוצים לגעת בו, אך מיכאל לא מסכים.  הם מזכירים לו את אבא.
אמא מחבקת את מיכאל חזק.
"ספר לי מיכאל, ספר לי," אמא מבקשת ומתחננת.

ורק אחרי שנה, מיכאל מספר.





ג.

שעה ארוכה אחזתי בידו של מיכאל. מנסה לתמוך.
שעה ארוכה הוא בכה.
שעה ארוכה של זיכרונות קשים.
שעה ארוכה של כאב ופחד.
צמרמורת. בשבילי ובשבילו כאחד.
לא הזזתי את ידי ממותניו. מנסה להיות איתו כמה שרק אפשר.
להבין אותו - למרות הקושי.
ואחרי שעה הוא מעז להרים את עיניו אליי. עיניים אדומות מבכי.
מכאב על לא דבר. מנסה להביע כל-כך הרבה דברים, אך אני לא עומד
בקצב. בכינו שנינו יחד במשך זמן רב.





אביו של מיכאל ברח לארצות הברית, ושנה לאחר האונס, נתפס בעת
ביקורו בארץ. הוריו של מיכאל התגרשו סופית כשהיה בן שש. אביו
נאסר לשבע שנים בפועל. אך לאחר חמש שנים השתחרר. וחזר לארץ
הולדתו בארצות הברית. מיכאל טופל אצל פסיכולוגים רבים, בניסיון
לתקן את העוול שנגרם בגיל צעיר כל-כך.

את מיכאל פגשתי בתחילת שנת הלימודים העשירית שלי, כשעברתי
דירה, וכך גם לבית ספר חדש. התחברנו להיות החברים הטובים ביותר
וסיפרנו אחד לשני הכל. אחרי חצי שנה של חברות כנה מאוד, מיכאל
יצא בפני מהארון, ובאותו זמן סיפר לי את סיפורו קורע הלב.

המשכנו לאחוז ידיים גם ימים אחר-כך. להתקדם למרות הקושי.
להמשיך כמו שאנחנו. כמו שהיינו תמיד. להתגבר על הכאב, כי דבר
כבר לא ניתן לעשות.
לאהוב אחד את השני ולתמוך כשצריך.
להתקדם צעד אחר צעד לעתיד טוב יותר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
רימר דווקא
מתחרז להמון
דברים: בימר,
דימר, שימר,
קימר...

אפשר לכתוב עליו
שיר ג'יבריש
מצוין


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/4/06 10:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דניאל שחר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה