לובש בגדים רחבים בתקווה להסתיר הרזון,

מחפש בפח הזבל, אולי ימצא שארית מזון.

המעט שיש לו הוא מזון לנשמה -

"אם אזכה לקצת מזל, אשרוד עוד יממה".

לעוברים ושבים הוא פושט את ידו,

מגלה כי לא יעמוד לו איש מלבדו.

בלילה ישן ברחוב, מתכסה בקרטון,

בידיעה שלא יעזור אם ירטון.

בלב האנשים אין ולא תהיה לו מחילה,

שהרי הוא הומלס החי על קצבת אבטלה.

"שילך לעבוד, שימצא פרנסה,

קצבה מהממשלה היא לא הכנסה!"

אך בעצם רק הוא יודע שאין הם מבינים

כי חי הוא את חייו בלא ברירה, באין אונים.


טבת התשס"ו