היית שלי,
ונתתי לה לקחתך.
והיא בכלל לא נמצאת,
ואתה חושב עליה...
ואני חושבת - איתך!
ושייכות זה מושג די עיוור,
כל אחד הרי אדם לעצמו הוא,
ומי אני שאגיד - שלי,
ואתה לבד, אתה בודד,
ואתה רוצה-לא רוצה,
והנה, אני מציעה לך - קח!
אתה גם לא מרוצה.

מחפש לעצמך תשובות פשוטות,
שאלות שאולי לא יימצא להן פתרון בעשר דקות,
וזה כבר מעל חודש של תהייה,
לו רק הייתי שואלת,
מה הייתה תשובתך?
ואני חושבת על שאלה ראויה, וזמן מתאים,
מקשיבה לליבך, ולשפתיך, מקשיבה למילים.
רואה בעיניך בעיקר מה שעיניי מחפשות,
ואחרים מקשיבים לי, מתלוננת,
נותנים הם עצות.
אני לא רגילה לשתיקה, רגילה לדבר איתך על הכל,
ואנחנו מדברים כמו תמיד, בתוספת של מחסום אחד גדול.
ואני לא רוצה לחרוז אך החרוזים יוצרים שרשרת,
הרמז הכי גדול, המילים הנחבאות,
אותך, אני אוהבת.

(24.1.06)