|
במשרד של הפרקליטה הממונה
על כל התביעה הצבאית בשטחים
בכניסה
היה לוח שנה
עם תמונות של חתולים חמודים
והיו כתובות כמה מילים
על החשיבות של החיים
ומשהו על אכזריות
ומשהו על אנשים שאוהבים
והתאים שלי בדם
התחילו להשמיע רחש
כמו של אנשים לוחשים
העומדים בתור להכנס
לבית המשפט הצבאי
וכמה דקות אחר כך
הם התחילו להשמיע צעקות
כמו של המאבטחות הצעירות
וקצת אחר כך נפתחה הדלת
ולשוני שלי
התארכה למאכלת
כזו שמבקשת רק
להקריב קורבן
לאלוהי המילים
ואלוהי החתולים
כזו שמקיזה את כל השקט
מתוך ליבך
והופכת אותו לשוליים הלבנים
של הפרוטוקול
המשמיע קול
רך ונעים
משפתיה העדינות
של הממונה על התביעה הצבאית בשטחים
תל אביב
24.1.05 |
|
|
עכשיו, כשחזרה
אליי המודעות,
גהרתי מעליה,
מעל פיטמותיה
הקטנות שזהרו
בעיניי כניצוצות
אש. הרגשתי
תחושת עוצמה כמו
לא אף פעם.
נשאתי אותה אל
המישור האירוטי
במוחי כמעיין
בוחן עד להיכן
היא תישאר איתי.
גלים של תשוקה
סוחפים כשהיא
עוברת. לפתע
החטא ממלא את
ראשי, אבל אהבתי
כה פשוטה היא,
כה טהורה כך
שלאף מחשבה אין
כאן משמעות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.