יקרה שלי, רגע לפני שלא יישאר ממני זכר החלטתי להעביר לך מסר.
מסר קצת שונה. אני יודע שמזמן לא ניהלנו שיחה, בעצם אולי בכלל
לא. קצת קשה לי להיזכר עכשיו. זה גוזל ממני הרבה. רציתי להגיד
לך תודה. תודה שלפני שלוש שנים הכנסת אותי אלייך. זה היה יותר
מפיזי. זה היה נפשי. אני בטוח שגם את הרגשת בי. פשוט חשבתי שאת
מוכנה, ואני בטח הדבר הכי טוב שקרה לך. ובלי לתת לך אפשרות
לשאול שאלות, התיישבתי. אני יודע שלחצתי על נקודות רגישות.
ובכל זאת, אף פעם לא התעקשת לדעת. סמכת עלי כמו שרק את יודעת.
אני חייב להגיד לך שבד"כ מתנגדים לי, לפחות בהתחלה, עד
שמתחילים לראות תוצאות. אבל את? איפה השאלות? אולי בגלל זה
עשיתי כל כך הרבה טעויות. נשארתי אצלך המון, יותר זמן ממה
שחשבתי שתרשי לי. במיוחד אחרי האכזבות הראשונות.
אני מצטער שבפעם הראשונה שהקשבת לי, גרמתי לך לחשוב שלהיות עם
יותם זה רעיון טוב. ידעתי שזה מועד לכישלון. הוא היה ילד שלא
רואה מה מונח לו מתחת לאף. פשוט רציתי שתרצי משהו, חשבתי שזה
יעשה אותך מאושרת. מזל שלא נקשרת אליו. אחרת לא הייתי סולח
לעצמי. במיוחד אחרי שהוא בגד בך. בטח שלא הייתי מסוגל להסתכל
לך דרך עיניים אחרי שהאכלתי אותך באכזבה נוספת.
גלעד. אני יודע שעד עכשיו הוא היה הכי מיוחד בעבורך. אני גם
יודע שיוצא לך עוד לחשוב עליו מדי פעם, לא כמו על יותם שאותו
הדחקת עד שכחה. ידעתי שהוא היה שונה, אבל עזרתי לך לפחד.
ערערתי את עולמך בתקווה שכשתפלי זה יכאב, אבל יעבור מהר. ואת
האמנת לי בעיניים עצומות, והתמכרת לאופוריה שכאב לי לא להעניק
לך. פחדתי למנוע אותה ממך. לא ידעתי איך תגיבי. אף פעם לא
ראיתי אותך מאושרת כל כך.
בניסיון לכפר על שתי הטעויות הקודמות שלי, רציתי לעזור לך
לחשוב שאת מתאהבת בידיד הטוב. אבל גם את הבנת כמה אני טועה,
וסתמת לי את הפה לפני שתאבדי אותו. חזרת לגלעד בתקווה שהוא
יישאר בלב עד שתתגברי, אולי אפילו בלי לשים לב. נתתי לך. אני
חושב שברמת העיקרון זאת תכנית טובה. כמעט הצליח לנו. לא אני
ולא את תיארנו לעצמנו שהוא יתעורר יום אחד ויעשה קאמבק ישר
לתוך החיים המסודרים שבנית לעצמך. כעסתי עליו וניסיתי לנער
אותך. את נראה לי ידעת יותר טוב ממני, שצריך לתת לזה לקרות,
ולמרות ששנאת את המחשבה שהוא משחק איתך, למרות שידעת שהוא
מניאק בכל מה שקשור אליך, נתת לו הזדמנות ונפגעת שוב. נפלת
שוב. לתחתית קצת יותר עמוקה. הכל בגללי. נכשלתי.
אני חושב שעכשיו, שקצת נרגעת, הוצאת עצבים ואת שקטה. אני יכול
לעזוב בלי להרגיש שאני נוטש אותך באמצע. את נקייה. אני אתן לך
לישון על כל מה שקרה. תעכלי שכרגע, אחרי כל כך הרבה זמן אין אף
אחד שמככב, אף אחד לא ממלא את הפינה ההיא בלב.
אני חושב שעוד שנייה אני מתנדף, את מגרשת אותי בכוח. אני מבין.
זה מגיע לי. רק רציתי להגיד לך, שאני מקווה שזה שיבוא במקומי
יעשה עבודה טובה יותר. לא יתן לך ליפול, ולא יעמוד מנגד, ולא
יעשה כלום שיפגעו בך. אני מקווה שתבוא עוד תקופה מאושרת.
מיוחדת כזאת כמו שאת אוהבת לחשוב שקיימת. אני יודע שהיא ישנה,
מצטער שחווית כל כך מעט ממנה.

שמחתי להכיר אותך, מצטער שהכאבתי לך.
יש לי הרגשה שאני אתגעגע...

שלך
     רגש.