שוב מסתכל עליך מסתכלת עליי
והכל חוזר פתאום -
אותה ההרגשה שמוכרת לי כ"כ טוב.
אני לוטף את שערך, מביט עליך,
מוקסם מאור פניך המאירים את פניי שלי.
ובחיוך צנוע את משפילה שוב עינייך,
יודעת בעצמך כי אין מילים שנאמרות ברגע זה.
אני מרים את ראשך ולבי נמס.
דמעת זכוכית ניגרת מעיניך השמאלית
ונוצצת כל הדרך מטה אל לחיך הסמוקה.
החיוך עתה הפך מבויש ומבטך מכוסף.
קרב יותר ויותר אני מרגיש את שחל בקרבך;
גלי התרגשות ותאווה שלא חווית מעולם
מציפים אותך ומרטיטים כל איבר בגופך המושלם.
וחם לי פתאום...
חום גופך מורגש בבשרי כשאת נצמדת עוד ועוד אל פניי.
שפתיים אדומות ודקיקות נושקות לשלי
ומנסות לאזן את חום הגופים.
דמעת הזכוכית כבר מזמן עשתה דרכה לשפתייך -
את תשוקתה כנראה שגם היא לא הצליחה להסתיר;
וטעם המלח מעצים את הרגש.
זכוכית נמסה ונהפכת ליין לבן, מתוק מכל מה שטעמתי.
והטעם משכר והחום כבר שורף אותי.
שפתינו נפרדות כאילו נכוו אחת מהשנייה.
המבט המושפל לא מאחר להגיע
ועמו גם רטט כולל של כל הגוף.
אני מרגיש אותך, אני יודע איך זה.
עינייך נישאות אליי שוב
ורגשות כמיהה וסיפוק כאילו מתפרצות מתוכן.
את מסובבת ראשך, מפנה אליי את גבך הזקוף.
הלכת...
בלי לומר מילה...
לא צריך -
נאמר כבר הכל מבלי שנאמר דבר. |