אופליה קוביין / ניגון |
שער ראשי הוא נבל
בן אלף מיתרים
אפרוט עליו בסבל
כשלילותי קרים
אפרוט עליו שיר ערש
או שיר כמיהה שקטה
וכשתגיע חרש
תפרוט עליו אתה
שפתי כמו חליל הן
עצוב ואפלולי
דורשות שפתי אציל הן
רק הוא יפיק בן צליל
אז בוא אלי, חבקני
הנה אתה קרב
וכך כשתנשקני
תשמע צליל כה ערב
גופי הנו גיטרה
טובה ומסורה
למענך היא שרה
רק בשבילך נוצרה
כמהה לנגיעותיך
חזור נא אל גופי
ובאצבעותיך
נגן בי, אהובי
לבי הוא תוף פרוע
ידיך מחפש
בלכתך - קרוע
ושב ומתנפץ
ידיך הרכות בו
גורמות לתוף לרעום
וכשתשוב הכות בו
לבי ישוב לפעום.
16/01/2006
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|