|
To my dear Westley
שער ראשי הוא נבל
בן אלף מיתרים
אפרוט עליו בסבל
כשלילותי קרים
אפרוט עליו שיר ערש
או שיר כמיהה שקטה
וכשתגיע חרש
תפרוט עליו אתה
שפתי כמו חליל הן
עצוב ואפלולי
דורשות שפתי אציל הן
רק הוא יפיק בן צליל
אז בוא אלי, חבקני
הנה אתה קרב
וכך כשתנשקני
תשמע צליל כה ערב
גופי הנו גיטרה
טובה ומסורה
למענך היא שרה
רק בשבילך נוצרה
כמהה לנגיעותיך
חזור נא אל גופי
ובאצבעותיך
נגן בי, אהובי
לבי הוא תוף פרוע
ידיך מחפש
בלכתך - קרוע
ושב ומתנפץ
ידיך הרכות בו
גורמות לתוף לרעום
וכשתשוב הכות בו
לבי ישוב לפעום.
16/01/2006 |
|
|
אני מרגיש כאילו
שהלכה לי הבמה!
פרופ' ירמיהו בן
יהודה, בתגובתו
על מעשה היוצר
הדביל מהטכניון
שהרס את הרוח
הטובה של הבמה,
והוציא את המרצע
משק האשכים שהוא
נמנם בו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.