אי שם במקום נסתר ולא ידוע, מתפרש לו שדה ענק של פרחים.
והפרחים כולם גבוהים ויפים, מתהדרים בעלים גדולים וירוקים
ולראשם תפרחת אדומה ובוהקת. ריחם של הפרחים מושך אליו פרפרים
ודבורים, שבלולים ושאר מיני יצורים קטנטנים הידועים באהבתם
המסורתית והנצחית אל הפרחים. ואלו מקבלים את האורחים בסבר פנים
יפות, מוכנים ומזומנים תמיד לכבד אותם בצופם ובריחם המשכר.
יתירה מזאת, הפרחים באותו שדה תמיד מלוכדים ומאוחדים ושוררת
בינהם הרמוניה מושלמת ואהבה הדדית.

ואותה הרמוניה היתה יכולה להמשיך להתקיים באין מפריע ולאורך כל
הימים, אלמלא מקרה מוזר ויוצא דופן שפקד את אותו השדה ביום
בהיר אחד.  באותו יום, מתוך האדמה של אותו שדה אדום צמח ועלה
פרח שונה, שלא היה דומה בצורתו לאף פרח אחר מכל הפרחים שהיו
שם. הוא לא היה גבוה כמותם והכתר שעל ראשו היה צהבהב, ולא אדום
כשל כולם.
הפרחים, חברי השדה היו מאוד מבולבלים. מי זה היצור הזה שהגיע
אלינו? חבר מכוכב אחר? היי! הוא לא שייך לכאן. קראו אז הכל
בתוקף. מהר, נטע זר שכמותך, הסתלק!
והפרח היה עצוב מאוד. הוא הרגיש בודד ולא הבין מדוע כל זה
קורה.
"באמת, איך הגעתי לכאן בכלל" תהה הפרח בליבו. "אני כל כך שונה
מכל האחרים כאן. אני בכלל לא שייך לכאן".
ושאר הפרחים באותו שדה, כמו כדי לאשר את מחשבותיו הכמוסות,
המשיכו ללעוג לו כל הימים: "הסתלק מכאן" הם קראו. "אתה הרי לא
שייך לכאן". הפרח לא ענה. הוא פחד לענות שמא דבריו יחמירו את
המצב ויגרמו לפרחים הרשעים ללעוג לו אף יותר. והוא רק המשיך
לחשוב בליבו: "לו רק יכולתי באמת הייתי בורח מכאן. אבל איך
אוכל? הרי השורשים שלי כאן ואני לא יכול ללכת מכאן".
וכך המשיך הפרח לגדול באותו שדה פרחים אדומים ענק, מרגיש בודד
ולא שייך אל המקום אשר בו הוא נולד. והוא מיואש וחסר אונים,
שכן אין לו מקום אחר לברוח אליו. אין לו סיכוי להרגיש אי פעם
שייך. וכי היכן היה מוצא מקום כזה, בזמן שבמקום שבו הוא נולד,
הוא נטע זר.
                                   

התפנית החלה כאשר יום אחד הגיע פרפר יפהפה, אשר בא לביקור
באותו השדה.
כל הפרחים התפעלו מיופיו של הפרפר הזה. גדול, וכנפיו צבעוניות
וזוהרות. ובשדה נשמעו לחשושים: "מימיי לא ראיתי פרפר יפה כל
כך". "היי, פרפר, בוא אליי, בוא אליי" נשמעו לחשושים מכל עברי
השדה הרחב. ובכלל שכחו את אותו הפרח השונה אותו נטע זר ומוזר.
ואותו פרח מוזר עמד שם ושתק. ורק צפה בהמולה מהצד. אפילו היה
קצת מאושר שכן, הפרפר משך אליו את מלוא תשומת הלב, מה שגרם
לשאר הפרחים לעזוב לזמן מה את אותו הפרח השונה וקצת לתת לו
מנוח מלעגם המציק.

הפרפר חג לו מעל השדה הרחב, ונראה כמנסה למצוא את מקומו בין כל
הפרחים המנסים למשוך את תשומת ליבו. לאחר זמן מה בו חג הפרפר
מעל השדה האדום חלה תפנית מפתיעה שהדהימה את כל הנוכחים בשדה.

אותו פרפר פנה והתיישב על אותו פרח מוזר.אותו נטע זר. אמר לו
הפרח המוזר ושמץ של תדהמה בקולו: אני חושב שטעית. אני לא הפרח
הנכון לשהות במחיצתו. "מדוע?" התפלא מאוד הפרפר היפה. "כי אני
כל כך שונה מאחרים" ענה הפרח בעצב. "אני לא כמו כולם ובכלל לא
שייך לכאן". "אגלה לך סוד" לחש הפרפר אל הפרח העצוב. "סוד?"
שאל הפרח בתמיהה. "איזה סוד אתה יכול כבר לספר לי?" לא הבין
הפרח.
אז התקרב הפרפר אל הפרח ולחש באוזנו, ואיש מלבד הפרח לא שמע את
דברי הפרפר: "הסיבה לכך שפניתי דווקא אליך מכל הפרחים, היא
בגלל שאתה שונה מהם. הבט בכל שאר הפרחים? מה מייחד כל אחד
מהם? קשה לדעת. הם הרי כולם נראים כל כך דומים אחד לשני. אי
אפשר כמעט להבחין ביניהם. אי אפשר לדעת מי הוא מי.
אתה לעומת זאת שונה מהם. אתה מיוחד. אין כמוך עוד אף אחד. לכן
בחרתי אותך מבין כולם".
"אבל איך זה ייתכן שכולם זהים זה לזה ורק אני שונה?" התפלא
מאוד הפרח המבולבל.
צחק הפרפר ואמר: "על זה אגלה לך עוד סוד".
הפרח לא אמר דבר ורק הביט בפרפר במבט תמה ומשתומם. וחיכה
שהפרפר ימשיך בדבריו.
"האמת היא" המשיך כאמור הפרפר, "שהפרחים שאתה רואה סביבך, אינם
זהים כלל וכלל".
"איך זה ייתכן?" שאל הפרח בתמיהה. "הסתכל עליהם, הרי אין בינהם
כל הבדל".
השיב הפרפר: "זה רק משום שאתה מסתכל עליהם מבחוץ. אבל כל פרח
הוא נשמה. וכל נשמה היא עולם ומלואו. ובכל עולם כזה יש מחשבות,
רגשות, זכרונות מן העבר וחלומות על העתיד. כל אלה שונים
לחלוטין מפרח לפרח, מנשמה לנשמה, מעולם אחד לשני. שכן אין שני
עולמות זהים, לא כן?"
"אז איך זה שבכל זאת לא ניתן להבדיל בינהם?" הוסיף הפרח ושאל.
נאנח הפרפר ואז הוסיף:
" אגלה לך סוד נוסף. ישנו דבר נוסף המשותף לכל הפרחים שאתה
רואה סביבך ואותו לא ניתן לראות, לא מבחוץ על כל פנים". "ומהו
אותו דבר משותף להם שאותו לא ניתן לראות?" שאל הפרח בסקרנות.
"הפחד כמובן". השיב הפרפר.
"הפחד?" לא הבין הפרח. "וכי ממה יש להם לפחד? הם כולם מאוחדים
וחזקים. איך ייתכן שהם פוחדים ממשהו?"
"הפחד שלהם", השיב הפרפר. "הוא הפחד להיות שונים. בכל אחד מהם
קיים הפחד להראות את הייחוד שבו. לכן הם נראים כל כך דומים".
"מעולם לא חשבתי על זה כך". הודה הפרח המוזר, שמעתה נוכל לומר,
חברו הטוב של הפרפר. "אף פעם לא חשבתי שלפרחים הגדולים, היפים
והחזקים האלה יש פחד כלשהו".
צחק הפרפר היפה ואמר: "אכן החיים מזמנים לנו לא מעט הפתעות".
ואז הרצינו שוב פניו של הפרפר והוא פנה אל חברו הפרח: "ועכשיו,
אחרי שגיליתי לך כמה סודות ולמדת ממני דברים חדשים, רוצה אני
לשאול אותך שאלה".
"אשמח לענות ברצון על כל שאלה שתשאל, ידידי הפרפר", ענה הפרח
ולראשונה בחייו הופיע חיוך אמיתי של אושר על פניו.
"שאלתי היא" אמר הפרפר, "האם גם אתה מפחד להיות שונה? האם גם
לך יש את אותו הפחד המשותף לכל הפרחים בשדה הזה?"
"אם אני מפחד להיות שונה?" שאל הנטע הזר בגיחוך. "והרי איך
אפחד? אני הרי כבר רגיל לכך. כל חיי הייתי שונה. ועכשיו אני
רואה שיש בי עוד משהו שונה. אין בי את אותו הפחד שעכשיו אני
יודע שיש לשאר הפרחים כאן". ואחרי הרהור של כמה רגעים הוסיף
הפרח ואמר: "ואתה יודע מה, ידידי הפרפר? זאת הפעם הראשונה שאני
שמח להיות שונה!"
עכשיו היה זה תורו של הפרפר היפה להיות מופתע מאוד. והוא פנה
אל הנטע הזר בפליאה: "שמח? והרי עד עכשיו אתה היית אומלל מאוד
בגלל השונות שלך. מה גרם לך עכשיו להיות שמח בשונות?"
"פשוט מאוד" השיב הפרח "עכשיו אני יודע שיש בי לפחות דבר אחד
שבו אני טוב יותר משאר הפרחים כאן. כי הוא עושה אותי חזק יותר
מהם. כי אני היחיד שלא מפחד להיות שונה.