אני עפה
אל אורך החיוור כעת, החודר
את כנפיי הדקיקות, השקופות,
כמו פורט על נימי הרגש הדקים ביותר שבי.

וכנפי הן כנפיך המזניקות אותי מעלה,
בסערה,
בכאב,
בעונג,
אל עבר תאוות שליטתך.

ואני שואפת אותך לריאותיי.
את חיותך,
שכמו מהתלת בי,
מטלטלת.
מסתחררת,
מסתבכת בכנפיי,
מאבדת גובה,
מאבדת שליטההה...

צונחת חסרת נשימה,
חסרת חיים כמעט,
חיוורת ומובסת,
אל זרועותיך שעוטפות,
אל רכותך הסופגת את בכיי המלוח.

למדני מעוף מושלם מהוא...