עורבא פרח / כשעוד לא נולדתי |
אני מבכה את מות התמוז, ככתמי אהבה נשכחת
בעונת מעבר ועורי המתוח על גדמי שלדי, אני זוכרת
שלא נולדתי.
זיכרון האי הולדה, טבוע באופיי, כמו תאי הרקמה שבין
הקליפה לליבה.
אין זו הקשבה לחורף שיבוא, הקשבה שכזו מחייבת
חוש שמיעה מוזיקלי.
ואני שלא נולדתי, נעדרת חושים.
לא של טעם, לא של ריח, ולראות אני יכולה
רק את הנולד שלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|