את ברגבי האדמה,
את בטפחי השמים
נגה שלי...
מה, רק תגידי לי? מה קרה, מתוקה? נשבר לך? להחליא? להריק?
הבטחת לנצח ו... ומה?
רצית להצטרף אליהם? ומה איתנו? להגיד לך את האמת?
גופה - כוח - אימא - דממה - טרייה - קדיש - קריעה - נשימה -
ספק.
הבנת?
אני בטוחה שהבנת, הרי רק היום היינו שם. אני בתוך להקת חברים
אין סופית שלך ואת מחובקת באצבעות הא-ל.
את בטפחי השמים.
את ברגבי האדמה.
בקשה אחרונה, אפשר?
תרקדי בין המתים שלי, בין כולם - ברק שלי, וישראל, ואפרת
הגדולה, ואפרת הקטנה, ומירי, ושניר, ונגה היפה, ומוריה, וליז,
ותום, וחני, ושיר, וחמז'ה, ונועה, ורעות, וחיים...
ובשתיקה חנוקה מדמעות תבהירי שקשה, גדוע, כואב.
וגם אם תשכחי
למישהו למסור,
אין זה כבר משנה.
לא משנה בכלל.
כי חדרתם לגופי, נחצבתם בנשמתי,
וצרבתם את מותכם וחייכם בחותם אש בי.
תודה חברים מתים ואהובים. |
