החיים תמיד מתחלקים לשלושה:
האחד, קיצוני לצד מסוים;
השני, קיצוני לצד המנוגד לאחד;
השלישי, דרך הביניים, שביל הזהב.

כשהייתי ילד בחרתי לקפוץ מדרך אחת לשנייה.
תמיד פספסתי את השלישית,
אולי לא רציתי כלל ללכת בה.

בתור ילדים עשינו טעויות, כדי שנדע אחרי זה,
כשנהיה בוגרים,
למצוא את אותה דרך שלישית.

בשביל כולם, הדרך השלישית היא הפתרון הטוב,
היא הפתרון בו כולם זוכים.

בשבילי, הדרך השלישית היא הפתרון הקשה;
הדרך שבא אני מתפשר על תשוקותי,
הדרך בה ההגיון גובר על הכל,
בעיקר על חיי הפנימיים.

החיים הפנימיים שלי חסרי דרך.
החיים החיצוניים מצאו דרך מזמן.
אני חי באמצע:
בין החושך לאור,
בין פנימי לחיצוני,
בין שמחה לעצבות,
בין תשוקה להגיון,
רוצה לגעת הכל צד,
אבל מפחד לאבד את שביל הזהב.