ונראה אותך,
מול הזריחה העפורה,
צמרמורות בגופך,
לא יודע להחליט אם חם או קר,
חם.

ונראה אותך,
מול ריח החורף באוויר,
עומד בחוץ בלי מטריה,
מול הטיפות הנעימות, הדקות,
המצליפות.

תבין,
זה נישא ברוח הדרומית,
זה נדבק לנעליך עם הבוץ,
זה מתפזר באדי הקור המרקדים
רק לרגע, ובורחים.

ונראה אותך,
מול תחושת הרעננות הזאת,
מול החדשיות של העולם-
ידעת שכל הצבעים בוקעים אחרי הגשם?
חזקים יותר, בוהקים, קוראים לך, קוראים לך, קוראים.
אין בכך פסול, תדע,
שכן אחרי הכל,
כמה רוע טמיר כבר יכול להיות
בשלוליות?