אנחנו נוסעים במכונית של ההורים שלה, קלטת מתנגנת לה ברקע,
שירים שקטים כאלה, כל כך תמימים אבל  ברגע ששומעים אותם הם
יוצרים לך בפנים מעין מערבולות כאלו של געגועים וכאב .
פעם יכולתי לשמוע בהם הכל, מהצלילים הגבוהים ביותר ועד
הנמוכים, היום הם כבר סתם משהו ליד לא כזה מיוחד .
והיא ממש נהנית לה, מנענעת ראשה על פי צלילי המוזיקה החולפת
לידינו, לפתע הרגשתי ממש בודד כאילו היא כבר לא איתי .
הרבה זמן לא עשינו סקס, היא אומרת וכאילו היא לא מבינה שממש
כבר אין לי כוח לכלום בא לי רק לשבת כך ולרחם על עצמי במצפון
שקט, שתקתי, עשיתי את עצמי כאילו אני לא שומע, זה כבר לא כמו
פעם היא ממשיכה ואומרת, אתה כבר לא אוהב אותי, אתה כבר לא אומר
לי כמה אני יפה וקורא לי בכינויי אהבה כמו בעבר .
מה קורה לה, היא לא מבינה שאני עצוב ופתאום לאחר שלושה חודשים
שלא ראינו אחד את השני היא מופיעה לתוך חיי ומצפה, למה בעצם
היא מצפה? .
כל כך רציתי לשמוח, בכל זאת לא בכל יום מתחתנים ומוותרים, כן
לוותר, לוותר על החופש הזה החופש של להיות לבד.
אני יודע, אני חייב לספר לה כבר, אבל איך, הרי כל הזמן היא רק
מדברת על אהבה וכאלה ומה זה קשור בכלל לחתונה .
עצרנו בצד הדרך, אני צריכה פיפי, פלטה לחלל ויצאה במנוסה מהרכב
לעבר השדה שליד,
האמת היא שזה די מוזר לגלות בחורה שמשתינה לה כך פתאום בשדה
ועוד על איזה שיח או משהו כזה ועוד איזה רעש מוזר שנוצר משניהם
.
אך הרעש החל להפתיע, כמו איזה שיר שמתחיל, הצלילים הגבוהים
החלו קוראים לי וביחד אתם כמו חזרו הנמוכים, ובתוך המחול הרב
עצמתי נסחפתי החוצה לתוך שלל של צבעים, שדה של צהוב נפרש
לעיני, שדה חמניות באין סוף של גוונים של שקיעה מהממת בינות
להרים, וכמו מושלמות היא יושבת, כה יפה באותם רגעים ורק וריד
קטן במצחה המגלה את אותה מוזיקה מופלאה שיצרה, ואני רוקד, צורח
לרגעים אף מעט מרחף, ומבטה העוקב בטירוף העולה וגואה בנבכי
נשמתי, מבין.
נפסק.
נמחקו השדות, ההרים השמש שקעה והכל כה חשוך, אפילו ירח שיאיר
לי מעט ויזכיר את שהיה אך לא כלום, נעלם.
אני מתחתן אמרתי לה, ופתאום הרגשתי כל כך מבויש, זה לא שאני לא
אוהב אותך, אבל זו את שפתאום כך ברחת לך לחו"ל, לחפש את עצמך
אמרת.
היא באמת מאוד נחמדה, כבר יש לנו דירה ומקרר ובכלל, את מוזמנת,
אם תרצי .
כלום, בפנים קפואות הישירה מבטה לתוכי, אך איין, אפילו דמעה
קטנה, בודדה שתעיד על איזשהו כאב בתוכה, הבחורה פשוט אדישה
כאילו הדבר כלל לא נוגע לה, האמת היא שזה די מכעיס בכל זאת אני
מתחתן אמנם אין אהבה אך זה נוח ונכון לעשות, ובכלל לא צריך ככה
להתיחס .
ופתאום מבעד לאותן מחשבות שאפפו את ראשי ראיתי, כן, בתוך כל
אלה ישבה לה כה מסכנה, בודדה בתוך עצמה מכונסת, וידעתי שכך זה
נועד להיות, אני והיא, שנינו והטבע, יחד בתוך שדה תחת האוויר,
אותו יצר אשר החל גועש בתוכי החל מתפרץ, וכך בפרץ אדיר יצרתי
לה שיר, מוזיקה מופלאה אך ורק בשבילה, כמו שעשתה היא למעני עוד
קודם, אבל מה לעשות אני לא כמוה, אני לא יוצר, סתם אחד שמתחתן
.