הלוואי והייתי יודע בשעת שתיקה
לנגן על מפוחית ולהאזין לצלילה
כמו הייתה משמיעה
את התחושה...
בעת שהמילים מתעקשות לנבוע
אך, המחשבות נוסקות גבוה.
אפשר שהייתי פונה אל החורשה
ומשמיע צלילים אל העולם
עד שהייתה עולה ורוקדת מלפניי
אותה אישה אשר בחלומותיי;
בעלת עטרת הזוהר לראשה
ואשר מתוק הוא גופה-
הייתי טובל בטל מיניותה
עד אהפוך לים אושרה.
08/08/03 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.