זה היה כמו בסרטים...
כאילו שניהם נפלו מתוך סרט קיטשי של קומדיה רומנטית.
היא זוכרת הכל מאותו יום,
את השיער שלו את החולצה שלו את המבט שלו מסתכל עליה ואת החיוך
שלו כשהיא אומרת משהו אפילו אם הוא לא מצחיק.
היא זוכרת את רגעי המבוכה כשאין מה להגיד למרות שלא היו הרבה
רגעים כאלה.
היא זוכרת את נושאי השיחה, את הדברים שאמר את הדעות שלו לגבי
כל נושא, את מה שהזמינו לשתות.
היא זוכרת את הכל.

היא חיכתה לו ברחוב הראשי שיבוא לאסוף אותה עם המכונית.
הם נסעו לבית קפה רומנטי.
בשולחן שלהם היה נר אחד, הוא האיר את הפנים שלו ככה שעיניו
בהקו וקראו לה להסתכל עליהן.
אי אפשר שלא להסתכל עליו, הוא מושלם, מושלם בשבילה, בדיוק הטעם
שלה...
המלצרית הגיעה והביאה לשניהם תפריט.
היא הסתכלה, לקחה את התפריט ומבלי ששם לב הציצה בו מבעד לדפים.
היא לא רצתה שמשהו יהרוס להם את הערב הזה, הערב שהם חיכו לו כל
כך.
היא בכלל לא מרוכזת במה היא רוצה להזמין. כל מה שהיא ראתה
בתפריט זה שוקולד, עוגיות שוקולד, מאפה שוקולד, שוקולד
בביסקוויט אה ו... קפה עם שוקלד... "למה הכל עם שוקולד
לעזאזל?! כמה שוקולד בנאדם יכול לאכול?!" וזה בדיוק מה שהיא
הייתה צריכה, עוד 1000 קלוריות...
בסוף היא הזמינה אייס קפה בתוספת של כל מיני דברים... והוא
הזמין קפוצ'ינו.
למלצרית קראו בשם שלה... וזה הצחיק את שניהם... למרות שאין דבר
מצחיק בזה...
היא הביאה להם את מה שביקשו והקפוצ'ינו שלו הגיע אפילו עם קצף
בצורת לב...
הם שתו ודיברו, לפעמים גם קצת צחקו...
הפגישה הראשונה אומרת הכל, מהפגישה הזאת יודעים בבירור מה יקרה
בעתיד...
היא מצאה את עצמה מספרת לו דברים שבחיים לא סיפרה לאף אחד...
על המשפחה שלה על החברים שלה על הכל...
איך בנאדם יכול לשפוך כל כך הרבה סודות שלא סיפר לאף אחד
בפגישה הראשונה?! זה לא הגיוני בכלל...

אחרי שסיימו הם הלכו למרינה שמאותו יום הפכה להיות המקום
שלהם...
הם הסתובבו קצת ודיברו, הוא שם עליה את היד והתיק שלה הפריע לו
אבל הוא לא אמר לה כלום על זה...
הם עמדו במקום בו היה אפשר לראות את האורות של כל האוניות
במרינה והתנשקו...
הם כבר התנשקו פעם אחת לפני הפגישה הזאת.
אבל הפעם, היא הרגישה את הפרפרים בבטן משתלטים על כל חלק
בגופה, הייתה רוח קלה שליטפה את שניהם כשהם מחובקים.
אבל זאת לא הייתה הרוח שעשתה לה עור ברווז, זה היה הוא...
אחר כך הם התיישבו במדרגות בחלק אחר במרינה.
היא שמה את ראשה על כתפו והם דיברו. היא חשבה בראשה אם מהיום
הם ביחד או שבתאריך אחר ואז היא החליטה לשאול אותו: "מה התאריך
היום?" הוא חייך את החיוך שלו...
היא הסתכלה בפלאפון ואמרה ה-12.9 זה היום שלנו! והוא חייך...
זה היום שלהם... זה התאריך שילווה אותם עכשיו לאורך כל
הדרך...

היום ה-12.12
שלושה חודשים עברו מאז אותו יום מדהים, מאז אותה פגישה
ראשונה...
הטלפון מצלצל, על הצג היא רואה את השם "my love"
היא מייד מתחילה להרגיש את הפרפרים עולים מקצות האצבעות, עולות
דרך הרגליים אל הבטן הכתפיים הצוואר ולא נותנים לה לענות,
בדיוק כמו באותו יום בו התנשקו.
בסוף היא מתאפסת על עצמה, לוקחת את הטלפון ועונה בכל חלש
"הלו"
ומעבר לקו היא שומעת "בייבי... התגעגעתי..."