השבר דהוי כבר לא פתוח
אני מרגיש שהספיק לי
עכשיו זה לנוח
מושך את ההווה
נושך את השפה
בורר לי מילים
עם לשון עייפה
אני זאב שידע הרבה קרבות
אני החי המשוטט
לא יציב כבר לא יציב במעמד
(אני מודע לקיום שהסבל לי מכתיב)

שהצעירים חזקים
הזקנים באפר
ואין לי יותר כבוד הוא נגמר
מקטרים את חיי
אלף סיבות
שלהם הניבים ומהם המכות

מסתובב ביער אביון עם עבר מפואר
שהצעירים חזקים
הזקנים באפר

מושך את ההווה
נושך את השפה
בורר לי מילים
עם לשון עייפה
מנסה לשכנע
בזהירות בזהירות
ממש כמו שהתחנן אלי סבי
בגיל הבגרות

ברחתי נטוש
עם חברי החדש
מר יאוש
שכל דור מתלווה
אל זאב אובד
שנגנז הפאר מחייו
של הזאב הבודד

(זה נמצא זה נמצא
איפה שהוא זה נמצא
בעיני הצמאים זה נמצא)

הצמאים לזכרון
הצמאים לפאר
שאת תור הזהב
הם כמהים לשחזר
אך מי הם?
ועד מתי ישתקו?
והאם יעפילו בזעם
או אט אט יעלו

אך לבנתיים
אני מתפגר
הרחק מהדור
הסורר
והעורב מחקה
שיאכילו אותו
במנהיג אחר