|
את ממהרת
ואני נקרעת
ללדת אותך
הכי טבעי שאפשר
על ציר הזמן
שהבשיל עבורך
לפלס צוהר
אל מחוץ
להגנות המרפדות
כל עת שאני
הרה אותך.
גופי רועד
מתקשה לעכל
וכהרף פעימה
נעתקת
קולך נשמע
לראשונה
וכשאת מונחת
על בטני
שהתרוקנה באחת
עיני דומעות
אני חשה את
גופך הזעיר, העירום
המשוח לבן
ואת יפה
יפה מכל יצור
אחר
ואת ממני
ואלי
ואת
מכאן והילך |
|
|
אוקי, אתה נמצא
בבית דו קומתי,
ומחבל נכנס! יש
לך: נייר דבק,
שקית פלסטיק,
דבש (340 גרם),
ואקדח סיכות...
עכשיו, אתה, אתה
נדפקתי אחי(או
אחותי), המחבל
כבר ממזמן הוריד
אותך, אבל השאלה
האמיתית היא: מה
מקגיוור היה
עושה?
אני, תוהה
בשכחה, שוב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.