שלושה חודשים של חורף
ורק הפחד מתעצם.
בצורת רגשית
וכמה דמעות שמפרות
מגפות של שקט.
בין נשיכות השפתיים
מוצאת דרך.
תהפוכות בבטן
ומנגד, שביל מואר.
אבנים קטנות זוהרות
האמת שנמצאת בך.
מסמנות לי את הדרך,
ומה בעצם נשאר
משלוש מילים שכאלה.
שביל אהבה
הוא שקורץ,
שזועק.
תישארי.
מועקה בגרון נבלעת
הכעס והכאב
יחכו.
בוחרת שביל נכון,
אלייך.

10.12.05

לילה של ערפל והתבהרות.
ואולי ההפך הוא הנכון.