אצרוב עצמי על מצחך,
אמת ברורה.
כמו אות קין גדולה ומוצהרת.
אמשיך לאכל בך,
את כל אותן השתיקות
בשעה שחייך חולפים לידך,
משותקים מהפחד.
אם איסור היותי
והכאב שאני
גדולים מנשוא,
מדוע אתה מיידע אותי?
השארתי חותם וברחתי,
ואולי
לא הלכתי אף פעם.
ואתה בוחר לספר לי
מה גדול כאבי
על גופך.
מתאר לי ביתר פירוט
שכמו מתכת חמה ולוהטת,
השארתי בך סימני עד,
עת שבערתי בפנים.

אך את הארס שהכשת לחיי ימים רבים,
בלעתי בשקט, כמו היה נוזל חיוני ומתוק.
כי האמנתי שאפשר אחרת.
ואם למרות הכל ואחרי הכל,
איני אלא סכין צורבת בבשר,
את שלי כבר טענתי.
אתן לך ללכת.

ואינני מבינה מדוע אתה בוחר להישאר,
פתח את הזרם.
שטוף את היותי מנוכחותך.
נקה עצמך.
טהר.

אך אל תשכח.
צרובה אני,
בך.
אות קין.

22.12.05

אמת צרופה וכואבת.