נחשול אהבהבים משכר
תר לו אחר מוצא, היישר
אל הים הפתוח של הנאות החיים;
לאו-דווקא בסביבת נהרות שקטים
הזורמים בשלווה;
אלא מצפה לריגוש גדול בהמיה
כמו זו של מפלים צונחים
הנוהמים כרעמים מפלחים.
נחשול אהבהבים משכר
מנסה לשבור את הדממה,
אשר על סתם-חיים השתלטה,
ולהיסחף כרוח סערה
אל חופים בלתי-מוכרים,
לאו-דווקא בטוחים,
אולי כך יישטפו צללי החיים
כאשר ימצא הגוף המעונה מסתור ארעי.
נחשול אהבהבים משכר
אפילו לאשלייה יתמכר
במעבי מערת אהבים שהאהבה בה צוננת
כי, אפילו אמונה כוזבת אשר נוצרת
מהרגע בו "אני אוהבת..." היא אומרת-
עדיפה על אותה שלווה מעוותת,
שבעצם היא שתיקה רועמת
של ביצת חיים שמזמן כבר מעופשת.
21/01/06 © |
