|
השנים נערמות
שכבות של צבע
מתחילות לדהות
תופסות יותר מדי
מקום
עייפתי.
מקולות האנשים ברחוב
משקשוק הגלגלים
מחצי- תאוותי שעוד נותרה
משתיים על העץ
משריקת הרוח בחלון
מהדלת הנחבטת
מהדף הריק
והקור הזה, הקור-
יותר מדי זמן בתחנה
בוהה נכחי
ובכל זאת מאחרת.
יום אחד |
|
|
כשאני אצא
מוויאטנם, אני
אקנה מכונית
אדומה ואסע בה
בכל רחבי ארה"ב
עם החברה היפה
שלי והתיק המלא
כסף שיהיה לי
מהעסק של המכירת
שרימפסים שאני
עומד להקים.
מילותיו
האחרונות של
שחקן בסרט
הוליוודי מעצבן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.