|
השנים נערמות
שכבות של צבע
מתחילות לדהות
תופסות יותר מדי
מקום
עייפתי.
מקולות האנשים ברחוב
משקשוק הגלגלים
מחצי- תאוותי שעוד נותרה
משתיים על העץ
משריקת הרוח בחלון
מהדלת הנחבטת
מהדף הריק
והקור הזה, הקור-
יותר מדי זמן בתחנה
בוהה נכחי
ובכל זאת מאחרת.
יום אחד |
|
|
-התשמע קולי,
רחוקי שלי?
-יופי, עוד
בדיחת אילן
רמון? נו מה
הפעם? על השיר
שהוא בחר?
חולניים כולכם!
דוגי, שבעצם
אוהב בדיחות
שואה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.