צביקה שקדי / כבר לא פה |
אני עוצם עניים ורואה אותך.
רק כך.
אתה חוזר הביתה,
ואומר שהיית בארץ רחוקה.
אתה זורח ופניך מאירות,
ואנחנו מחבקים אותך,
בידיים רועדות.
לפתע אתה אומר שצריך להמשיך,
מחייך את חיוכך המרגיע ומשכך הכאב,
ופונה אל דרכך היחידה,ונעלם.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|