נטע פרנקל ז"ל
אני כותב לך כאן במקום ההם, "חברייך"... אלה שנשארו בחיים
אחרייך. הרי למסיבה לא הלכת לבד. אנחנו, שאומרים שלנו אכפת
היינו איתך שם. את בטח זוכרת איך היינו חולמים שיחד נקרע
ת'עולם; הסיגריה ההיא גם לנו הייתה ראשונה ולא שמנו על מה
אומרים ומהי הדרך "הנכונה" - כי ביחד ידענו מה נכון. או שלא.
אף אחד לא ניחש מה יקרה לך בגללו; במסיבה. עוד מסיבה. מי ידע
שזו לא סתם עוד מסיבה מדליקה. תמיד יש את הפושר שדואג להביא
ת'מכה על חשבון שכמונו, בליינים. רק רצינו לעשות קצת חיים, לא
היינו לבד בסיכונים. ובכל זאת, אולי דווקא כן. ומי ישמור
עלינו. אם היינו שם בשבילך, אם היינו שם בשבילנו, אולי אחד היה
רואה שלקחת שלושה כדורים, לא נותן לך לקפוץ קדימה. כשכולם
מסוממים אין שום חברים. יש ודאי "חברים" שצריכים לבקש סליחה
מאמא. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.