הלוואי שהייתי ענן.
אפילו רק ליום אחד.
אם הייתי ענן, הייתי ענן פשוט, די קטן, כנראה, לא עם צורה
מיוחדת שמושכת ת'עין.
הייתי בשמים, לבד, בשקט נצחי.
הייתי מתעננת בכל מקום בעולם, רואה את הכל מלמעלה.
לא היה אכפת לי מהעננים האחרים, לא הייתי צריכה להרשים אותם,
כולם היו לבנים, ושקטים, כמוני.
אם היה מתחשק לי, הייתי מתאפרת ועושה הרבה רעש, רעמים אינספור.
וברקים, ברקים שחורים. והרבה הרבה גשם.
הלוואי שהייתי ענן. בלי מין, בלי דת, בלי לאום. רק ענן. אם היו
שואלים אותי מה אני, הייתי עונה "אני ענן." וזהו, בלי פירוט.
אבל כמובן, שלא היו שואלים אותי כלום, כי עננים הרי לא יכולים
לדבר, ואין אף אחד אחר כל כך גבוה בשמים.
אם הייתי ענן, הייתי מתעננת בכל מקום בעולם.
וגומרת בים.
הלוואי שהייתי ענן.