את עוד זוכרת את הלילה ההוא
ששכבנו עירומים על מיטתך
ודיברנו על אלוהים?
איך מצאנו זמן לדבר עליו
בתוך כל התשוקה הזאת?
איך הוא מצא זמן בשבילינו
בין כל עיסוקיו?

מה נשאר עתה ממילותינו?
בקרוב תספרי לאחר עלי.
בקרוב אספר לאחרת עליך.
ואז נדע שזמננו יחד
לא היה אלא תנועת העננים בשמים,
ושכל חיינו אינם אלא תנועת עננים.

לו היית כאן עתה,
הייתי מגלה לך שנשארתי ער כל הלילה
כדי להתאים את קצב נשימתי לקצב נשימתך
בזמן שישנת.
ושעייפתי מהמלחמה הגדולה אשר נהלתי
כדי לכבוש כל איבר בגופך.
ושמאז זמננו יחד,
גם אלוהים נהיה מוכר של חלומות משומשים.

עתה אני יושב פה לבד,
במסעדה בה פעם ישבנו ביחד.
שעוות הנר על השולחן,
אשר הייתה הנצח שהפריד
בין פני ובין פניך,
אינה מצליחה להפריד אפילו ביני
ובין זיכרונותי.

אך נקישות הכפית בספל התה מרגיעות אותי
ומזכירות לי את המילים שפעם אמרנו.
"אמרתי לך תמיד רק את האמת".

"אני יודעת. אני יודעת".