זקופה וגאה ישבת לך בפינה
מנסה לחפש מה לעשות,
תמיד נראת עסוקה
מעבירה אצבע על השולחן, בודקת אם יש אבק
חולת נקיון, אני אוהבת את זה
זה מראה על אכפתיות. תמיד אכפת לך מהכל
נותנת מעצמך, עוזרת לאחרים, איזה נשמה טובה.

על האוזניים נמשים קטנים שדורשים נשיקה.
שאת מרכיבה את המשקפיים את נראת  כמו ספרנית.

שבכית לא ידעתי מה לעשות, אם לגשת אליך לשאול לשלומך.
קפאתי במקום. חיכיתי שיעבור.
לא ידעתי אם לרוץ אחריך, להחזיק אותך.
חשבתי שאת וודאי רוצה להיות לבד.
ניסיתי להעלים את עצמי שהוא צעק עליך
אחרי שיצאת בסערה חיכיתי מספר שניות
רצתי לדלת לחפש את עקבותיך אך לשווא
שנודע לי שאת בחדר התלבטתי אם לגשת ועד שכבר החלטתי חזרת.
חזרת עם עייניים דומעות. כל כך רציתי לחבק אותך לתת לך נשיקה
לנסות להרגיע .
אבל היה לי מעצור.
כי בתקופה הזו אני מנסה להתגבר...


אני לא רוצה שתחשבי שאני לא מספרת לך מה עובר עליי בגלל שאני
אטומה אליך
אני מאוד רוצה לספר לך. אני לא כזאת סגורה.
אבל, זה לא הדבר הנכון לעשות. ואת בטח מבינה את זה.