לוקח תחבושת מדף של נייר
סופג אל הלבן, את כל מה שרק אפשר
לכתוב באדום מטפטף וטרי
ורגע ברגע הופך לנצחי

מעולם לא הרגשתי כל כך מטושטש
אף פעם לא הייתי עד כדי כך חלש
בלי יכולת לגמוע שום שיקוי משחרר
להבות עוטפות את גופי, הבוער

והעור שלי הוא חסין, לא נכרח
בולע, סופג את כל מה שמוכרח
לעצור בתוכו שלא יתפרץ
כי אז אקרע, כי אז אתפוצץ

לוקח...

חלב ארגמן שנוזל בתוכי
מבעבע, מכיל את כל מה שאני
יכול להקיז לעולם אם אדע
למצוא עוד תחבושת, שעוד לא נספגה

פצעים עמוקים, כבר אינם נחתמים
טלאים נתפרים על עור אדם
הדימום הפנימי יימשך עד הסוף שיגיע
הוא יבוא
הוא קרב
הוא כבר כאן