בכל פעם שנדמה לך שהכל מאחוריך
חלום-ליל-חורף שהיה-או-לא-היה
פנטזיה סוערת שלרגע התבהרה
השתקפות מבט במראת-שלולית
שנקוותה בשדרות העיר הרטובות
כמה שקיווית לך משהו ממנו... ואיך שהבנת כי לא-עוד
בכל פעם שנדמה לך שהחלמת
מקריסת-מערכות, משכיבה על ערש דווי
ממחוזות החושך שהאפילו על חושיך
וכיבו בך האורות
בכל פעם שנדמה לך
שמבטו עובר דרכך ולא רואה אותך ולא נושא את שמך
שמבטך מדמותו השתחרר
ומצליח לזהות בעולם הזה מישהו אחר
בכל פעם שנדמה לך
ממש כשמתחיל להתבהר לך
שנרגע בך הקצב המטורף
שמפסיקים לסעור בך מגע ידיו, אור פניו,
בכל פעם מחדש את חולמת אולם ענק וריק
גופך פסנתר כנף לבן מהדהד ואז שותק
וארבע ידיים חמות מלטפות את קלידייך
ואז תזמורת שלמה פועמת בעורקייך:
איינס-צוויי-דריי, איינס-צוויי-דריי
איינס-צוויי-דריי, איינס-צוויי-דריי
חוזר הואלס המידבק הזה ואוחז במותנייך:
איינס-צוויי-דריי, איינס-צוויי-דריי
איינס-צוויי-דריי, איינס-צוויי-דריי
וכבר אין לך שום שליטה על לבך וצעדייך:
איינס-צוויי-דריי, איינס-צוויי-דריי
איינס-צוויי-דריי, איינס-צוויי-דריי
וכבר האודם פשט בלחייך, בשפתייך
איינס-צוויי-דריי, איינס-צוויי-דריי
איינס-צוויי-דריי, איינס-צוויי-דריי
הקצב הזה המשולש
החשק הזה הנואש
המבט הזה הנרגש
צל המגע שאינו מכיר גבולות
צליל-שבר הפרידה בעוד לבך דורש עוד
בכל פעם מחדש הואלסים שלו הופכים בך עולמות
תחרות-שמלותייך מתעופפות
אשליותייך נסחפות
מבטיו מסתחררים בך
בכל פעם מחדש
את שרה לו ורוקדת אתו בכבישים וברחובות
ואת לא צריכה ממנו צלילים, תווים ומספרי תיבות
ואת לא צריכה ממנו מילים, הוראות, פרשנות, הנחיות
ולא מפה ולא מצפן ביער-תחושות סבוך חשוך ושמיים נטולי כוכבים
ולא ספסל או שדרה או בוסתן או פרדס, מאורת אוהבים
ולא בית ולא זמן ולא הבטחות עשויות נייר, כסף, זהב או קש
רק את המבט השחור הלוהט הזה שלשנייה מהבהב אלייך ויש בו ממש
ואז, בכל שנה, עם הואלסים שלו
הכל נעור מעצמו מחדש
פקעות ניצני עלעלים ירוקים על ענפים חשופים
זהרורי אורות נוצצים בשמי-עננים חשוכים
בשיאו של קור-החורף בעינייך, בגופך
עם תום עוד קרב ארור מתיש ומתמשך
את שרה לו, בקול מלא, אל שחור-העין הנצחי של נפשך:
כשאתה מביט בי כך, שר לי ומחייך
אלוהים, איך אפשר ממך לברוח,
איך?...
21.1.06 |
